שלוֹם עליכם

ספר גילגוּלים

" Re-Incarnation " by Reb Chaim Vital

The "Chapters"- "Gates of Wisdom" of the book

 

כיצד ניתן לדעת מה היינו בגלגול קודם?

 

ראשית נדגיש שהעיסוק שלנו בתורה זו אינו פרטי לגבי אישיות זו או אחרת אלא במישור הכללי בלבד. אין צורך, ולרוב גם לא רשות לברר את השאלה - המסקרנת לכשלעצמה - "מה הייתי בגלגול קודם?" לשם מה?

מעבר למוגבלות היכולת לענות על תשובה זו בוודאות, ספק אם רצוי לעסוק בענין שהבורא המשגיח על עולמו מנענו מכך. שהרי אם רצונו יתברך היה שחיינו יהיו בנויים מכמה שלבי גלגול תוך מודעות למה שעבר עלינו בגלגולים קודמים הרי שהיה מאפשר לנו ידיעה זו. כנראה שהמטרה היתה שבכל גלגול יפתח לנו "דף חדש" ביחסים שלנו עם כל ממדי החיים, עם עצמנו, עם החברה, ועם הבורא. די הגיוני ומתקבל על הדעת שנשמה שנשלחה לעולם הזה לתקן דברים אלו ואחרים לא תהיה מודעת לעברה, כך שתוכל להתרכז במשימות שמוטלות עליה במחזור חיים הנוכחי.

היו מקובלים שידעו לומר מה היה חטאו של אדם עבורו חזר בגלגול או מה היה זה בגלגולו הקודם, אך בכל העובדות המובאות גילויים אלו לא נעשו במטרה לספק את יצר הסקרנות האנושי, אלא להביא את האדם להתרכז בתיקון מסויים הנדרש ממנו במיוחד. אגב, המקובלים רואים בסקרנות מידה טובה ומועילה, והמוטיבציה ללימוד ופיתוח תורת הקבלה באה בעצם מתכונה אנושית זו של לדעת מה מעבר לדברים המוחשיים ומה מסתתר מאוחרי צורת ההנהגה האלקית בעולם. 

ומכאן לגבי היכולת. כאמור היו מקובלים שידעו לומר על גלגוליו הקודמים של העומד לפניהם לפי סימנים מיוחדים. עובדות רבות מסופרות על האר"י, כפי שנכתב בשער הגלגולים בכמה הקדמות (ראה הקדמות לו-לט) בהן מפרט הוא לתלמידיו את גלגוליהם, אך גם שם תוך הקפדה על התועלת שניתן להפיק מידיעה זו, כמו למשל כאשר האר"י מגלה לר"ח ויטל מה היה בגלגולו הקודם, ומה מוטל עליו לעשות בעקבות ידיעה זו, כך:

גם אמר לי (-האר"י לרח"ו) כי לסבה שהייתי בגלגול אחד מן הקודמים, בלתי מאמין הרבה בחכמת ספר הזהר, שצריך עתה שאעסוק תמיד בכל יכולתי בחכמת הזוהר, ושזה הוא העיקר הגדול, שאני צריך לעשות עתה בגלגול זה. גם א"ל, כי לסבה הנז"ל, צריך שלא אקשה קושיות רבות בזוהר, עד אשר אלמד עמו זמן ידוע אצלו, ואח"כ יהיה לי רשות להקשות ולשאול, כל מה שאני רוצה לחקור ולידע בספר הזוהר.

שער הגלגולים - הקדמה לח

כאשר האר"י אומר לתלמידו מי ומה היה בגלגולו הקודם מתוך מטרה שבעקבות ידיעה זו יעסוק במיוחד בנושא מסויים, וכך ימצא את תיקונו.

גם על ר' יצחק סגי נהור מסופר שהיה יודע את שורש נשמתו של העומד בפניו, למרות שהיה כאמור 'סגי נהור' (=עוור), ואולי דווקא בשל כך היתה לו הרגישות המתאימה לבחון את נשמתו של אותו אדם, כמו גם על מקובלים אחרים ידוע שידעו לומר את שורש נשמתו של אדם לפי מראהו.

יש להבחין בין גילויים של שורש נשמה, כלומר גילוי אורה של הנשמה מהיכן בה ומהו מקורה, שלזה כנראה נדרשת רמת ידע נרחבת ביותר וכ"כ כלי הבנה וניתוח גבוהים במיוחד  לבין גילויים של עיבורים שוני, קרי נשמות המתעברות בנשמת אדם באופן זמני וחלקי דבר שכפי היה ידוע ונפוץ יותר בין חכמי הקבלה. החלק הנראה בעייתי מן הכל הוא מציאת הגלגול המוחלט הקודם, קרי הצבעה על אדם פלוני כגלגולו של פלמוני בכל חלקי נשמתו, דבר שהמקובלים נמענו מלעשותו כמעט לחלוטין, ואעפ"כ האריז"ל אינו נרתע אף מכך בכמה מקומות כמו למשל בליקוטי הש"ס כותב:

דע, כי רבינו הקדוש הוא יעקב אבינו ע"ה גופו.

(ליקוטי הש"ס, ט"ז)

 

עם כל האמור ישנם אמנם סימנים שונים היכולים להעיד על מקורה של הנשמה. סימנים אחדים ניתנו בין השאר בתכונות, במראה, בעיקר של הפנים אך גם בצורת הגוף, בשם, בהתנהגות, ובנתונים אחרים, כולם משותפים ליותר מאדם אחד, ויכולים להעיד על קשר נפשי ברמה כזו או אחרת. 

 

בשם

שמו של אדם, כמו גם שמות בע"ח וברואים אחרים לעולם אינם מקריים. ידועה המסורת שלהורי הינוקא יש מעין 'נבואה קטנה' בעת קריאת שם לעולל, וכן במקרה ליד רבים מן השמות מופיע הסבר לשם, כך שהעניין הוא משמעותי ולא סימן בעלמא, "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (בראשית ב) - "הוא", כלומר עצמיותו בתבטאת ב"שמו" המורה על הגלוי של אותה עצמיות. ויש עוד להעמיק בהסבר העניין אך לא זה המקום.

השם לכשלעצמו יכול לעורר את הסוציאציה לגלגול קודם אך כנראה אינו יכול להוות, למרות חשיבותו, אינדיקציה מדוייקת לגמרי, שכן הקשר יכול להיות מקרי. כך כותב האר"י ז"ל לענין שרש נשמתו של יעקב:

היינו דאמרי אינשי , רחילא בתר רחילא אזלא (כתובות סג,), דע כי ר' עקיבא הוא דוגמת יעקב אבינו ע"ה, ולכן עקיבא אותיות יעקב א'.

(ליקוטי הש"ס, ו')

אך קשר שמי בלבד אינו מספק וממשיך ומוסיף גם קשר מאורעי:

וכשם שיעקב רועה צאן חמיו, כן ר' עקיבא גם כן, כשם שליעקב היו ב' נשים כן ר' עקיבא נשא בת כלבא שבוע ואשת טורנוסרופוס היתה כנגד לאה. ולכן אמר על ברתיה דר' עקיבא י רחילא בתר רחילא אזלא. כי אמה בסוד רחל וכן בתה גם כן בסוד רחל.

(ליקוטי הש"ס, ו')

 

ובכדי לראות עד כמה מורכב הענין הרי שלמרות היות ר' עקיבא "דוגמת" יעקב אבינו (ובלי להכנס כאן למשמעות המושג, הרי שנשמתו נתכללה גם מ"ניצוץ" נשמת משה רבינו. ממשיך האר"י ומפרט:

והנה ר' עקיבא הוא ניצוץ מרע"ה. ומה שאירע לו היותו רועה צאן של כלבא שבוע דוגמת מרע"ה צאן יתרו, ויעקב צאן לבן. וכן קחתו את בתו (של כלבא שבוע) דוגמת רחל וצפורה, וקחתו אשת טורנוסרופוס, כמו קחת מרע"ה מלכת כוש, ונדר בן כלבא שבוע הוא, כמו ויואל משה וקראן לו ויאכל לחם, והמקרים של ר' עקיבא דומים לשל מרע"ה.

(ליקוטי הש"ס, ו')

 

משיכה לדברים משותפים

שמות משותפים או דומים, מאורעות או צורת התנהגות דומה אינם מהוים בהכרח עדות לכך שיש בין שתי אישים אלו מן המשותף, שכן קשר זה הוא שטחי ובלתי משמעותי לכשלעצמו אלא אם כן בא כמעיד על מניעים עמוקים יותר באופי או בשורש הנשמה. אבל משיכה טבעית לכיוון מסויים, התנהוגותי או תיאורטי, כמו עיסוק בחלק תורה מיוחד, צורת חשיבה דומה, או הקפדה מיוחדת על מצוה או עניין מסויים מהוים קשר משמעותי - תכני וערכי - עמוק, כך שמעיד כמעט בוודאות על קשר נשמתי בין השניים. כך מוצאים אנו אישם רבים שנתאפיינו בתכונות מסויימות או בבולטות מסויימת בהתנהגות המוסברת בכך שהיו גלגוליו של הקודם. כדוגמא לכך הנה דברי קב הישר:

ודע מ"ש האר"י ז"ל על מוהר"ר אברהם הלוי שחיבר התיקוני שבת, שהיה דירתו בצפ"ת תוב"ב ובכל חצות לילה היה קם וסובב כל הרחובות של יהודים, ונתן קולו בקול מר... והרב האר"י ז"ל היה מפליג בחסידותו ואמר על החסיד ר' אברהם הלוי ז"ל שהוא היה גלגול של ירמיהו הנביא.

ספר קב הישר - פרק צג

והדוגמאות לכך רבות כמו "פנחס הוא אליהו" (מדרש שוחר טוב סג) ששניהם נתיחדו במידת הקנאה למען ה', או נר אבי אבנר מנשמת ברק בן אבינועם (גלגולי נשמות לרמ"ע מפאנו אות ב') שעסקו בנרות המקדש, ועוד רבים בדומה.  

לאור דברים אלו מובנים דברי האר"י בפרי עץ חיים המורה:

המתגלגל על דבר פרטי צריך לתקן באופן זה שבא מעשה לידו מוסר עצמו עליו.

(פע"ח, שער כוונת אמן פ"ד)

כיון שיש נשמות השבות רק בכדי לתקן דבר אחד בלבד, ומסירת נפשם עליו ישלימו את תיקונן ואינן זקוקות עוד להמשך החיים בעולם הזה.

 

במראה הפנים

גם דמיון חיצוני יכול להעיד על דמיון נפשו, קרי גלגול ניצוץ מן הנשמה הקדומה באדם הנוכחי, בדיוק כמו התפתחות גנטית מן ההורים לבניהם, כך למשל בכתבי רח"ו:

שדיוקנא של יעקב היה בחנוך ודיוקן של חנוך היה באדה"ר...

(לימודי אצילות, ט"ז)

או בגמרא:

שופריה (רש"י - זיהרורי תוארו וקירון פניו) דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון.

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד.

 

בנתונים אחרים

בנתונים דומים אחרים מושוים כמה וכמה מגדולי ישראל, דבר המורה על שורש נשמה משותף או גלגול, כך למשל מוצא האר"י נקודות דמיון רבות בין משה רבינו והלל הבבלי:

הלל הוא בחינת משה רבנו ע"ה, וכשם שמשה רבנו ע"ה חי ק"ך שנה, כך הלל חי ק"ך שנה, וכשם שמרע"ה פרנס ישראל מ' שנה, כך הלל ג"כ, ומשה היה עניו מאד וכן הלל היה עניו מאד, וכשם שמרע"ה הטביע את פרעה בים, אף הלל בדור הזה ראה גולגולת אחת, שהוא פרעה אותו הידוע, צפה על פני המים, שהוא על המים הזידונים ואמר לו י על דאטפת, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אטפוך.

(ליקוטי הש"ס, ט"ז)

כמו כן גם בהקשר של בת זוגן ישנן נקודות דמיון המרמזות על משיכה לשרש מסויים, כדוגמא נביא את דברי ר"י אייבשיץ המשווה את קין ויחזקאל הנביא:

...לכך קאמר בן אדם, כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל, יחזקאל הנביא היה גלגול קין, ולכן נאמר בו בן אד"ם דייקא, וקין היה כל המרי בשביל תאומה יתירה כנודע [ילק"ש ח"א רמז ל"ה], ולכן אשת יחזקאל שהיתה נשמתה ונקראת מחמד עיני, כי על זה חרד כל החרדה ליקח מאתו במגפה...

ספר יערות דבש חלק שני - דרוש יב

 

לסיכום, כעיקרון על האדם ללכת בעקבות לבו. אם מרגיש קשר עם אדם מסויים או שמוטבעת בו תכונה מסויימת שאותו אדם מייצגה הרי ששורש נשמתו נובע ממנו ולכן מרגיש קשר לא-רצוני ומובנה אל אותה אישיות. כמו אדם שמטבעו נוטה אל מידת החסד הרי ששורש נשמתו בא מאברהם שמידתו היא חסד.  אין הדבר אומר שהוא גלגול ישיר מנשמת אותו אדם אלא שניצוץ נשמה קדום חזר וחדר אל נשמתו בגלגולה הנוכחי, ומכאן תחושת ההזדהות עמו. לכן, מוצאים אנו חילוקי תכונות מולדים בבני אדם למרות שבאו מרקע דומה וקיבלו את אותו חינוך וכללי התנהגות וחשיבה, להבדיל מדברי הטוענים שהאדם נולד כדף חלק וכל אופיו בא לו מחינוכו המוכוון או שאינו מכוון ומהסביבה בה גדל ופיתח את אישיותו.

הדברים אמורים גם במשיכה לחברה מסויימת או לאדם מסויים, יש ללכת בעקבות הלב המורה את הדרך אל התיקון.

יכולה כמו כן להיות מצווה מסויימת או מעשה חיובי שאליו נמשכת הנשמה ביותר - אין להלחם ברצון זה או במשיכה כזו, כיון שמורה על רצונה של הנשמה, המודעת אל צרכיה וחסריה, לקיום אותה מצווה או לעשיית אותו מעשה החסרים לה להשלמתה, לפי נטייתה הטבעית של הנפש, שאין יודע טוב ממנה את הנחוץ לה, כפי שאמר החכם מכל אדם: "לב יודע מרת נפשו" (משלי יד י), וכהסבר חז"ל בגמרא (יומא פג.) שאדם הוא היודע בצורה הטובה ביותר את הנחוץ לו והנכון עבורו.

************************

בעקרון אין לנשמה יכולת לגלות את עצמה, מי היא ומה מהותה, היא שייכת לעולם ומרחב שונה מעולמנו זה. רצונותיה ומאוויה מתגלים רק במשיכותיו של האדם בו שרויה, אך היא גופה אינה מתבטאת. להוציא את ה"דיבוק" שבו נשמה זרה נכנסת בגופו של האדם, אך אינה "מתעברת" בנשמתו, כי אינה באה לסייע או להסתייע אלא מוצאת באדם משכן זמני (ראה בתשובה בנושא "העיבור הרע").

אבל כאשר מתגלגלת נפש אדם באחד מן הברואים שאינם אדם יכולה להתבטא אלא שאז אין לה כלי ביטוי המובנים לנו, וכנשמה, כלומר כיישות רוחנית לגמרי, יש לה גישה לדברים שלנו אין. כדוגמא נביא את דברי האר"י בשער רוח הקודש:

ענין צפצוף העופות. כי יש נשמות בני אדם מגולגלות באותם העופות, או בכל מיני בריות שיהיו, והכל לסבות ידועות כפי ענשם, ואלו הנשמות הנזכרות הן יודעות ממה שהיו יודעות בתחילה, וגם יודעות הרבה עתידות ממה ששומעות מן קול הכרוז מאחורי הפרגוד, ואז הם מגידים אותם הדברים.

(שער רוה"ק ו')

 

בצורה אחרת, והפעם בלי להזקק לענין הגלגול, מסביר האר"י שם את צפצוף העופות:

גם יש לפעמים באופן אחר, כי איזו נשמה של איזה צדיק באה מן העולם העליון ומתלבשת באותה צורה ודמיון ההוא, ואינו בריה או עוף ממש, אלא מתדמה ומתראה כך, והוא מגלה ומגיד סודות התורה וכיוצא. ואמנם כפי מדרגת ומעלת האדם הרואה אותם כך יתדמו לפניו, ולפעמים יתראו לפני שני אנשים יחד, ואיש אחד מהם יתדמה לו בצורת עוף או בריה אחרת, והאיש השני יתדמה בפניו באופן אחר, והכל כפי מעלת האדם הרואה אותם.

(שער רוה"ק ו')

 

כלומר, שבמקרה זה הנשמה כלל אינה מגולגלת בגוף, אלא כיישות רוחנית מתגלה לעיני בשר בצורה כזו או כאחרת, על מנת לגלות איזשהו דבר לדרי העולם הזה.

*********************************

מדוע יורדת הנשמה לעולם?

 

"מדרך הטוב להיטיב", קבעו המקובלים, וכיון שהקב"ה הוא טוב הרי שרצה להשפיע מטובו לאחרים. לכן ברא את הנבראים שיקבלו את הטובה, ובראשם את הנשמות ה"אנושיות", תפארת הבריאה, שהטובה שתוענק להם תהיה מהמדרגה הגבוהה ביותר. אלא שטובה זו אינה שלימה בהיותה נגועה ב"נהמה דכיסופא" (=לחם חסד, לחם הבושה), ולכן נתן הבורא לנשמות אפשרות לעבודה, בתורה מצוות וגמילות חסדים, שבשכרה יקבלו את העונג המובטח. כפי שכותב רמח"ל:

 

 

האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד):

העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א):

היום לעשותם ומחר לקבל שכרם:

ספר מסילת ישרים פרק א - בבאור כלל חובת האדם בעולמו

 

הנשמות נמצאות במקורן ב"אוצר הנשמות" שתחת כסא הכבוד, ושם נהנות מזיו השכינה, אלא שיורדות לעשות מלאכתן בעולמנו זה, עולם העשיה. בשובן הן יכולות להשיג את העונג המבוקש בשלימותו ללא "נהמא דכיסופא", והוא הדביקות בו ית', כלשון רמח"ל שם:

 

 

השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): ואני קרבת אלקים לי טוב. ואומר (שם כז): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות.

ספר מסילת ישרים פרק א - שם

 

מעשה המצוות ולימוד התורה הם, א"כ, המעניקים לאדם את הטוב המבוקש.

 

וזה מה שאמרו חכמינו במסכת מכות: "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב) יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (משנה מסכת מכות פרק ג)

 

ככל שתגדיל הנשמה את מידת הזיכוך שלה ('לזכות' במשמעות זיכוך) כך מידת הדביקות שלה בבורא תגדל וממילא יגדל גם העונג הרוחני. לכן, הנשמה יורדת לעולם להשלים את מעשי המצוות ולימוד התורה, ההכרחיים לצורך דביקותה.

הדביקות האמורה משמעותה שהאופי הרצון והמטרה של השניים משותף, שאם לא כן הרי שדרכיהם נפרדות. לכן חשובה ההזדככות של הנשמה ע"י מעשים אלו, ובכך תהיה מסוגלת לקבל את העונג המובטח.

נחוצים לשם כך הן מעשי המצוות, לזיכוך הרגש ותכונות הבסיס של האדם, ולימוד התורה לזיכוך התכנים השכליים שבו והשוואתם עם אלו - גם אם לא באותה מידה - של הבורא.

עפ"י הרב אשלג משמעות עבודתו של אדם בעוה"ז היא סיגול והפנמת היכולת לקבל את השפעת הבורא אך לא מתוך מטרה אנוכית אלא מתוך רצון למלאות את רצונו של הבורא, דבר הנחשב כנתינה, מעין רצונו של הבורא.

 

Please see www.kavhayashar.com and www.kavhayosher.com Sefer Kav HaYosher ספר קב הישר, the whole sefer "hand written" version from Yemen, available online (will be fully uploaded in January 2006), Including explanations in English and an "audio" shiur.